היסטוריה של נפחות:
הברזל כמחצב הינה המתכת השנייה בשכיחותה בכדור הארץ והפשוטה ביותר לכרייה. הריכוז הגדול ביותר שלה מצוי בבטן האדמה. יחד עם זאת, הברזל לעיתים רחוקות נמצא במצבו היסודי הנקי ועל כן צריך להוציאו מתוך המחצב שלו. חישול ברזל הינו נושא מרכזי בהתייחס לברזל ולהיסטוריה שלו. המצרים והשומרים היו הראשונים ליצור פריטים שונים בברזל לפני כ 4000 שנה לפני הספירה. הם השתמשו בברזל שהפיקו מתוך אבני מטאוריט ליצירת תכשיטים, ראשי חיצים ופגיונות. יותר ויותר מוצרי ברזל מותך הוכנו בין השנים 3500 עד 2000 לפני הספירה באזור מסופו טומיה, אנטוליה ומצריים. במשך תקופה זו השתמשו בברזל להכנת חפצי פולחן וטקס וערכו היה רב מזה של זהב. עידן הברזל הוא התקופה בה ברזל הפך לחומר המרכזי ליצירת כלים ונשקים. תחילתו בשנת 1200 לפני הספירה לערך ומיקומו באזור יוון ובמזרח התיכון. עמי המזרח התיכון השתמשו בתהליכים שונים להוספת פחמן לברזל אשר הוביל לברזל מחושל עם שטח פנים מפלדה קשה. בשלב זה הברזל הפך קשה יותר, פחות שביר, מצוי וזול יותר ממתכת הברונזה שאותו החליף כברזל בשימוש השכיח ביותר. בימי הביניים כורי היתוך של פחם שימשו להפקת הברזל. פחם כיסה את גושי המחצב בזמן שאויר ממפוח נשלח לתוך הפחם הבוער. החום שנוצר התיך לבסוף את המחצב תוך כדי שחרור פחמן דו חמצני. שיטה זו לא התיכה את המחצב לחלוטין ונוצר גוש ספוגי של חומר שהוצא מין האש אל הסדן. על הסדן הנפח הכה, קיפל וחבט שוב ושוב בברזל עד שהחומרים המיותרים נפרדו ונוקו. תהליך זה קיבל את השם "חישול" ברזל. בסביבות המאה השמינית של ימי הביניים תנורי היתוך גדולים נבנו בספרד, צרפת ורחבי האימפריה הרומית. כאשר כוח האדם לא הספיק להפעלתם של התנורים הגדולים גלגלים של תחנות מים שימשו להפעלת המפוחים והפטישים. בתקופה זו ברזל יצוק הפך לתחום הולך ומתפתח במיוחד בתחום ייצור כלי מלחמה כגון יציקת תותחים, כדורי תותח וכו'. מימי הביניים השימוש בברזל להכנת אביזרים דקורטיביים החל להתפתח והפך שכיח. מוטות ברזל הפכו כאמצעי להגנה על דלתות וחלונות של מקומות בעלי רכוש וערך כהגנה מפני פורצים. החל מהמאה ה 16 עבודות הברזל הפכו למקושטות במיוחד, בעיקר בסגנונות הבארוק והרוקוקו. בצרפת, ולאחר מכן בבריטניה, גדרות, מעקות ושערים מברזל מחושל הפכו אופנתיים מאוד. ככל שהברזל הפך שכיח יותר, כך החלו להשתמש בו ליצירת כלי בישול, תנורים, מנעולים, גרילים ואביזרי בית שונים. החל מתחילת המאה ה 19 הברזל היציק החל להחליף את הברזל המחושל כטכניקה מרכזית בייצור וזאת בשל עלותו הנמוכה יותר. בסופו של דבר הנפחות שרדה רק כאומנות ולא כמקצוע מרכזי ביצור פריטים מברזל. בעקבות המיתון הגדול במאה ה20 ומלחמת העולם השנייה הכחידו אף יותר את האמנות הדקורטיבית של עבודת הנפח. בשלושים השנה האחרונות ישנה תחייה מסוימת לאומנות זאת, אך על אף שהשיטות והטכניקות הן כפי שהיו, השימוש במפוח חשמלי, בפטישי אויר, מקדחים חשמליים ומבערים צמצם במידה רבה את המאמץ הפיזי בעבודתו של הנפח המודרני. |